מזרחי נ' בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 15/7/09, כאשר נכדו, מר אלירן מזרחי (להלן: "הנהג"), נסע ברכבו בכביש 1 לירושלים, לפתע פגע בו מאחור רכבו של הנתבע 4. כשהנהג יצא מהרכב, מצא כי מדובר בתאונת שרשרת, כאשר רכבו של הנתבע 3 פגע אף הוא ברכבו של הנתבע 4 מאחור.

בעדותו מסר הנהג כי, מדובר היה בנסיעה איטית בתוך פקק תנועה; הוא הרגיש מכה אחת בעת אירוע התאונה.

לטענת הנתבע 4, הוא נסע בכביש לירושלים; כשהגיע לפקק בתנועה הוא האט עד שכמעט נעצר ופתאום פגע בו מאחור רכבו של הנתבע 3 והדף אותו אל רכב התובע עד שפגע בו.

לטענת הנתבע 3, שלושת הרכבים נסעו בנסיעה איטית בתוך פקק התנועה; כשהפקק השתחרר הוא האיץ את רכבו ופתאום הבחין ברכבו של הנתבע 4 בולם ונכנס ברכב התובע; הוא ניסה לעצור את רכבו, אולם לא הצליח ופגע ברכב הנתבע 4 מאחור.

לפי עדותו של הנתבע 3, כשהפקק השתחרר הוא האיץ את רכבו ואז התרחשה התאונה (ראו עמ' 4 ש' 26-28 לפרוטוקול). בנוסף לכך, העיד הנתבע 3 כי הוא האיץ את רכבו עד למהירות של 60-70 קמ"ש (ראו עמ' 5 לפרוטוקול ש' 15-16). סבורני כי פגיעה במהירות כזו יש בה, למצער, כדי להדוף במידה נוספת את רכבו של הנתבע 4 אל עבר רכבו של התובע.

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את רכבו של הנתבע 4 בזמנים הרלבנטיים לתביעה, והנתבעת 1 חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכבו של הנתבע 3 בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שהוגש בתיק ולעדויות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים אחראים במשותף כלפי התובע, בהתאם להוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וזאת משום שהם לא שמרו מרחק מספיק מהרכב שלפניהם, בהתאם לתנאי הדרך, דבר שיכול היה למנוע את אירוע התאונה.

קביעתי זו יפה בין אם רכב הנתבע 4 פגע ראשון ברכב התובע ולאחר מכן נפגע על ידי רכב הנתבע 3, ובין אם רכב הנתבע 4 נהדף על ידי רכב הנתבע 3 עד שפגע ברכב התובע, שכן באפשרות הראשונה נראה שפגיעתו של רכב הנתבע 3 ברכב הנתבע 4 תרמה את חלקה לפגיעה ברכב התובע, ובאפשרות השנייה, הרי הנתבע 3 נושא באחריות משום שהדף את רכב הנתבע 4 אל רכב התובע והנתבע 3 אחראי משום שלא שמר מרחק מספיק מרכב התובע, שאם היה עושה כן, הפגיעה ברכב התובע הייתה נמנעת וזאת חרף הדיפת רכבו על ידי רכב הנתבע 3.

נוכח האמור, אני סבור כי בכל הנוגע לאחריות כלפי התובע, הנתבעים 3 ו-4 נושאים באחריות במשותף, כאמור.

אשר לשיעור הנזקים והפיצויים: התובע צירף קבלה על תיקון הנזקים שנגרמו לרכבו בסך של 1,515 ₪.

לטענת התובע, לאחר שהנתבעים לא נענו לבקשתו לפצות אותו בגין נזקיו, הוא נאלץ להזמין חוות דעת שמאי, על מנת לתמוך בתביעתו ושילם בגין כך שכר טרחה לשמאי בסך 400 ₪. בנסיבות העניין, אני מאשר פיצוי התובע בגין שכר טרחת השמאי, וזאת משום שמדובר בהוצאת משפט לגיטימית ומתבקשת שהתובע הוציא להוכחת תביעתו לנוכח עמדתם של הנתבעים.

בנוסף לכך, ביקש התובע לפצותו בגין הפסד ימי עבודה בסך 2,382 ₪. לטענת התובע, הוא הפסיד שני ימי עבודה לצורך תיקון הרכב. התובע לא הוכיח שלא שולמה לו תמורת ימי העבודה. בנסיבות העניין, אני פוסק לתובע סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,415 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, ו' חשון תשע"א, 14 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: